פסק-דין בתיק על"ח 57238-02-13

1.         זה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (לפי פקודת מס הכנסה) אשר התכנסה ביום 17/12/12 (להלן: " הועדה").

2.         טענתו העיקרית של המערער היא שטעתה הועדה משקבעה, בצורה לא מנומקת, כי תחילת הנכות בשיעור של 95.12% הינה רק מיום 1/11/11, שכן עפ"י מסמכים רפואיים שהונחו לפני הוועדה, הליקויים שבגינם נקבעו אחוזי הנכות, אובחנו כבר בשנת 2005 או בשנת 2007, לכל המאוחר.

3.         להלן, בתמצית, טענות ב"כ המשיבה:

א.        ערעור על החלטת הוועדה לפני בית הדין הינה בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, קרי " בשאלה משפטית בלבד".

ב.         קביעת דרגת הנכות הולמת את מצבו של המערער, כמו גם סיווגה ו/או מועד תחולתה הינן בבחינת סוגיה רפואית מובהקת, בה אין לביה"ד הסמכות להתערב.

ג.         במסגרת ערר שהגיש המערער כנגד החלטת הועדה מדרג ראשון, אשר קבעה לו 88.75% החל מיום 1/1/12, לא טען דבר וחצי דבר כנגד מועד התחולה, אלא רק טען כי דרגות הנכות שנקבעו לו נמוכות ו/או אינן משקפות את מצבו.

ד.         בעקבות החלטת הועדה התקבלה החלטת המשיבה המקנה למערער פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] החל מיום 1/11/11.

ה.        כפי שנקבע כבר בפסיקה, קביעת המועד בו הפך האדם לנכה היא שאלה רפואית מובהקת הנתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין כאשר לפי תקנה 13 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות) תש"ם - 1979. הכלל הוא שאחוז הנכות שקובעת הועדה הינו בתוקף ממועד הגשת הבקשה, אלא אם כן החליטה הועדה לקבוע אחוז נכות מתאריך מוקדם יותר. 

ו.          המערער הגיש את בקשתו לקביעת דרגת נכות לצרכי מס הכנסה ביום 3/1/12 כאשר דרגת הנכות המעניקה לו פטור נקבעה ליום 1/1/11, קרי - כשנה קודם לכן, מכאן שלא רק החלטת הועדה לא קיפחה את המערער אלא אף הטיבה עימו ובוודאי שלא ניתן לומר שנפל פגם משפטי בהתנהלותה זו של הועדה.

ז.         הועדה אינה נדרשת להתפלמס עם כל מסמך המוגש לה ודי בכך שהחלטתה מנומקת ועניינית כדי שתמלא אחר חובת ההנמקה.

ח.        הועדה ערכה דיון מקיף, יסודי ומקצועי והחלטתה מנומקת וברורה ולא נפל כל פגם משפטי בהתנהלותה ולכן יש לדחות את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות.

4.         במסגרת תגובה שהגיש המערער לטיעוני המשיבה הוא טען כי:

א.        בניגוד לקביעה של ועדה רפואית מיום 22/6/04, אשר קבעה למערער 20% נכות צמיתה, בגין בעיית עיניים, לא קבעה לו הועדה כל נכות בגין רכיב זה.

ב.         בניגוד לטענת המשיבה, אין זה נכון שבתאריך 21/6/12 נערכה למערער חוו"ד בתחום העיניים במסגרת הועדה שכן מדובר בחוו"ד עיניים שנערכה למערער במסגרת ועדה מדרג ראשון.

ג.         הועדה טעתה עת לא בחנה האם ליקוי העיניים ממנו סובל המערער ואשר אובחן אצלו כבר בשנת 2004 הינם תוצאה של הסכרת.

5.         החלטת הועדה - דיון והכרעה

א.        בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של וועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה - משרד האוצר אגף מס הכנסה, 24.8.2008).

בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות הוועדות לעררים בשאלות משפטיות בלבד.

עוד נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות ע"י הועדה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכבה, אופן התנהלותה והשיקולים עליהם הסתמכה (בג"צ 570/09 אלכסנדר וינאפל נגד שר האוצר משרד האוצר, ניתן ביום 18.11.09).